החלטה בתיק ת"א 23294-07-12

בפני 2 בקשות לדחיית התביעה על הסף, האחת של הנתבע - עו"ד ישי בית-און והשנייה של הנתבע הפורמאלי - הבנק הבינלאומי הראשון, (להלן: " הבנק").

א.  תמצית טענות כתב התביעה

1.  התובעת ביחד עם גב' מירה דידנר (להלן: " דידנר/שותפתה של התובעת") היו, עד למינויו של הנתבע ככונס נכסים, הבעלים הרשום של חלקה 7 בגוש 5739 ביבנה (להלן: " הנכס/המקרקעין "). בין התובעת לדידנר נחתם הסכם שקיבל תוקף של פסק דין, לפיו קיבלה התובעת לבעלותה את החלק המערבי של הנכס ודידנר את החלק המזרחי. דידנר התקשרה בהסכם למכירת חלקה בנכס (החלק המזרחי) לחברת רוטו יבנה בע"מ, שהתובעת הייתה בעלת השליטה בה.

2.  דידנר התחייבה לרשום משכנתא על זכויות חב' רוטו יבנה והתובעת ערבה לחובות חברת רוטו יבנה, לטובת הבנק. חברת רוטו יבנה נקלעה להליכי פרוק, והנתבע , בשם הבנק, נקט נגד רוטו יבנה הליכי הוצאה לפועל וביצוע משכנתא, בתיק מספר 01-72007-02-5, (להלן: " תיק הוצל"פ רוטו ") ומונה כונס נכסים על המקרקעין נשוא הליך זה. זאת, כך התובעת, למרות שרוטו יבנה לא הייתה הבעלים של הקרקע, אלא התובעת ודידנר. במקביל, נקט הנתבע בהליכי מימוש משכנתא נגד התובעת בתיק הוצל"פ 01-72009-02-7, (להלן: " תיק הוצל"פ החייבת/התובעת "), וגם נוהלו נגד התובעת הליכי פש"ר שהסתיימו בהסדרים עם כל נושיה וסילוק תביעות החוב.

תביעת החוב שהגיש הבנק נדחתה, ותיק ההוצאה לפועל שנפתח נגד התובעת למימוש המשכנתא, נסגר. למרות זאת, עלה בידי הנתבע למכור את הנכס של התובעת, במסגרת תיק הוצל"פ אחר, שהתובעת לא הייתה צד לו ובשעה שהיא לא הייתה חייבת דבר לבנק. לטענת התובעת, הנתבע הצליח לעשות זאת, לאחר שטען שהתובעת ערבה לחובות רוטו יבנה וההתחייבות לרישום משכנתא.

3.  למרות שתיק ההוצל"פ נסגר, המשיך הנתבע בהליכי מימוש המשכנתא. הוא פעל נגד חברת רוטר יבנה למרות שלא הייתה הבעלים של הקרקע, וכל שהיה לה הייתה התחייבות של דידנר למכור לה  את חלקה בנכס. למרות זאת, הציג הנתבע את חברת רוטו יבנה כבעלים של הנכס, הציג לר' ההוצאה לפועל מסמך לפיו רוטו יבנה הייתה הבעלים של כל הנכס, והכל מבלי שהתובעת הייתה צד להליכים ומבלי שידע אודות התנהלותם. הנתבע אף הסתיר מר' ההוצאה לפועל שחברת רוטו יבנה נמצאת בפרוק והציג חתימה על טופס האזהרה, של מי שאינו קשור לרוטו יבנה ומונה ככונס נכסים, מבלי שהתקבלה תגובה התובעת ו/או רוטו יבנה - היא החייבת והמפרק שמונה לה.

מוסיפה התובעת בכתב התביעה, שהכונס אף הטעה את ר' ההוצאה לפועל וכלל בהתמחרות שתי חלקות ולא רק את זו שנרכשה בהסכם על ידי רוטו יבנה.

4.  משגילתה התובעת שהמקרקעין שבבעלותה נמכרו ללא ידיעתה, היא פנתה לר' ההוצאה לפעול בבקשה שיעביר לידה את תמורת מכירת המקרקעין. ר' ההוצאה לפועל קבע, שיש קודם להכריע בשאלת זכויות התובעת בקרקע, ומכאן התביעה דנן.

התובעת עותרת כדלקמן:

א.  נוכח העובדה כי התובעת אינה החייבת בתיק ההוצל"פ בו ננקטו הליכי מימוש לנכס שמחציתו

היתה בבעלותה של התובעת, ליתן פס"ד המצהיר כי המבקשת הינה זכאית לקבלת תמורת המכר של המחצית המערבית מן המקרקעין הידועים כחלקה 6 בגוש 9601 (להלן: "המקרקעין" ).

ב.  ליתן פס"ד המצהיר כי התובעת אינה החייבת בתיק ההוצאה לפועל אשר מספרו 34-67336-37-9 (להלן: "תיק ההוצל"פ" )

ג.  ליתן צו עשה כנגד הנתבע במסגרת תפקידו ככונס הנכסים וכמי השולט בכספי התמורה לו להעביר את כספי התמורה שהתקבלה ממכירת החלק המערבי של המקרקעין, בתיק ההוצאה לפועל ומופקדים אצל הנתבע הפורמאלי לידי התובעת לאלתר.

ד.  להורות לנתבע בתפקידו ככונס הנכסים להעביר מכספי התמורה שהתקבלה ממכירת הנכס את מס השבח כפי השומה שנקבעה ע"י רשות המיסים ואשר נמסרה לנתבע.

ב.  בקשת הנתבע לדחייה על הסף

5.  טענות הנתבע בבקשתו לדחייה על הסף, הן:

א. מעשה בית דין ושימוש לרעה בהליכי משפט- התביעה נוגדת פסק דין חלוט שניתן בבית המשפט המחוזי (כב' השופט טובי)  מיום 25.6.12, אשר קבע שמדובר בתביעה כספית שתוגש בערכאה מתאימה, וזו, לטענת הנתבע, לא הוגשה. טוען הנתבע להעדר סמכות, כיוון שהתביעה דנן הינה בניגוד לפסק דינו של כב' השופט טובי, והיה על התובעת להגיש תביעה כספית ולא תביעה לסעד הצהרתי ולצו עשה. מה עוד שנקבע שם שהסכם המכר תקף.

התובעת עותרת לקבלת התמורה ממכירת המקרקעין על ידי הנתבע, בטענה שתביעת החוב של הבנק נדחתה על ידי כב' השופט אורנשטיין בהחלטתו מיום 2.12.08 (ס' 12 לכתב התביעה), אלא, טוען הנתבע, שטענה זו נדונה ואף הוכרעה על ידי כב' השופטת רונן, שקבעה כי אינה מקבלת את טענות התובעת כאן ומר כהן ולפיה, לבנק אין מעמד להגיש התביעה כי תביעת החוב שלו נדחתה, כיוון שכונס הנכסים מונה בשל החוב הנטען של רוטו יבנה לבנק, חוב שהתובעת ערבה לו. עוד קבעה כב' השופטת רונן, כי הגם שלא ברור ממה נובע חובה של התובעת שנטען על ידי הבנק בהוכחת החוב, אך כיוון שהסכם המכר עם נובומיל נערך לפני הוכחת החוב ובית המשפט שדן בערעור על ההחלטה בה נדחתה תביעת החוב של הבנק (כב' השופט אורנשטיין) היה מודע לקיום הסכם זה ולתמורה לה היה הבנק זכאי מכוחו, הרי ש" לא ניתן לקבוע כי הבנק לא זכאי לתמורה אותה הוא קיבל במסגרת הסכם נובומיל בשל ההחלטה שניתנה בתביעת החוב של הבנק" . לכן, טוען הנתבע, יש לדחות על הסף את טענת התובעת שאין לה חוב לבנק רק בשל העובדה שתביעת החוב שהגיש הבנק נגדה נדחתה, וזאת מחמת השתק פלוגתא. טענת התובעת נוגדת את פסה"ד של כב' השופטת רונן.

ב.  התיישנות - התביעה הינה לקבלת כספי התמורה ממכר מקרקעין שבוצע ביום 21.7.04. התובעת  הייתה חייבת בתיק ההוצל"פ, הגישה התנגדות לאישור המכר כבר ביום 19.8.04, ולפחות ממועד זה ידעה אודות ההליכים. התנגדותה נדחתה כבר ביום 19.8.04 על ידי כב' הרשם, אשר קבע שיש לדחות את בקשתה ביום 14.10.04 דחה כב' הרשם בקשה נוספת שלה לעכב את מכר המקרקעין עקב השתהותה. ביום 29.11.04 אושר המכר של זכויות התובעת. לכן, טוען הנתבע, עילת התביעה קמה לתובעת ביום שהגישה את התנגדותה. ועברו מאז 8 שנים.